נפגעים מספרים

אסתר הייתה בת חמש, היו לה שתי קוקיות שחורות ועיניים חומות גדולות, היא הייתה צחקנית ואהבה מאוד לדבר. על כל נושא שבעולם.

היא מאוד אהבה ללכת לדודים, והכי אהבה את השבתות מלאות האור אצל דודה ציונה הרזה ודוד רחמים השמן למרות שלא היו להם ילדים, היא אהבה את ההתכנסות החמה בשבתות אחר הצהריים. כל הדודים ובני הדודים היו מגיעים, מפצחים פיצוחים, אוכלים ומדברים אבא היה יושב שם מול אבטיח גדול , מספר לדודה ציונה על השטויות שעושות הקונות בחנות שלו. תוך כדי שהוא מחקה את קולותיהן של קונה אחר קונה. ודודה ציונה הייתה יושבת ומתגלגלת מצחוק גם אימא צחקה, בימות השבוע , אימא הייתה מנקה בתים , ורק בשבתות האלה הרשתה לעצמה להרפות ציונה תמיד נתנה לאסתר חיבוקים מיוחדים, ותשומת לב , היו לה משחקים קטנים מתחת לשולחן שהיו מוקדשים רק למשחק עם אסתר. ורחמים תמיד ריחם עליה אם הייתה מספרת שנפלה בגן או קיבלה מכה כואבת מהנדנדה שבחצר.

פעם אחת שקול הצחוק ממש התגבר בבית, הוא ניגש לאסתר. "רוצה לראות דלת נסתרת בבית? ונשחק שם רק את ואני?" אסתר הייתה סקרנית, מה ההפתעה המיוחדת שהכין לה דוד רחמים הפעם? אולי משחק שקנה רק לה? ואולי? ממתק מיוחד? מה זה כבר יכול להיות רחמים נשא אותה על כתפיים, מבלי שאף אחד שם לב, הוא לקח אותה לדלת בבית שאף פעם לא פתחו בעבורה, היו שם מיטות ענקיות, ומזרנים קפיצים. בדיוק כמו בחלומות "וואו", קראה אסתר

"נכון שאת אוהבת את המיטות האלה?" קרא רחמים "בא לך לקפוץ" "ברור". ענתה אסתר

היא קפצה וקפצה כמו בטרמפולינה ולא שמה לב לדלת שנסגרה וננעלה לבינתיים משהתעייפה אסתר, שכבה. דוד רחמים החל ללטף אותה "תמשיכי לשכב ילדה טובה. נשחק משחק ואח"כ אתן לך "הפתעה גדולה. במשחק הזה את שוכבת יפה ואני אשכב עליך קצת לאסתר זה לא היה נעים, במיוחד לא שהגב שלה נלחץ למזרן שקפצה עליו קודם. זה אפילו כאב. היא ניסתה לצעוק אבל דוד רחמים הניח לה יד על הפה, היא רצתה ללכת , אבל הוא לא נתן לה, הוא לא הרפה אחרי המון זמן הוא נתן לה שוקולד ענק. הוא הסתכל לה בעיניים ואמר "את לא תגלי לאף אחד על המשחק בנינו נכון?", היא הנהנה, היא רק רצתה לצאת מהחדר הגדול עם המזרנים הענקיים. היא נכנסה לסלון וחיבקה את אימא שלה, "אימא"? מתי הולכים?" שאלה. "עוד מעט מתוקה, וואו מי הביא לך כזה שוקולד ענק דוד רחמים" ענתה

"?אני עייפה אימא אפשר שנלך"

,אמא הסתכלה על אבא, "שנלך?" שאלה

"כן" אמר אבא, "באמת הגיע הזמן"

"?בלילה אימא קילחה את אסתר, " אסתרי עם מי שיחקת היום

עם דוד רחמים" ענתה"

"ומה עשיתם ביחד? "

קפצנו על מזרנים" ענתה אסתר"

"ו...ו...ואני לא יכולה לספר, כי דוד רחמים אמר לי לא לספר לך"

"אימא של אסתר לקחה נשימה עמוקה: "אין סודות בחברה, זוכרת?!" "לאימא מספרים הכל היא ניגבה את אסתר יפה, הלבישה אותה וסירקה. בואי למיטה ותספרי לי ואסתר סיפרה הכל....

ח. נפגעה מינית בילדותה